לגבי תשלום עבור ימי חג לעובד (יומי או שעתי) אשר אינו עובד מידי יום, קיימות שתי פרשנויות:

האחת – שעובד כנ"ל אינו זכאי כלל לתשלום בגין ימי חג, כיוון שצו ההרחבה הנזכר לעיל קובע, כי עובד יהיה זכאי לתשלום בגין ימי חג (לאחר שלושה חודשי עבודה) רק בתנאי ש"לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג, אלא בהסכמת המעביד".

הדוגלים בפרשנות זו למדים מתנאי זה, כי כוונת מוציא הצו היתה לזכות רק עובדים העובדים מידי יום, בתשלום עבור ימי חג.

השניה – שעובד כנ"ל זכאי לתשלום עבור ימי חג, רק אם יום החג חל ביום בו אמור היה לעבוד.