שכיר שאינו בעל מניות/שליטה בחברה עובד בתפקיד בכיר בחברה זה שנים. החברה עוסקת בהתקנת תשתיות לרשתות מחשבים.

הנישום והחברה רוצים לפתוח עסק למכירת מוצרים נלווים לרשתות מחשבים. מנהלת החנות שתעבוד בחנות (בשכר סביר) תהיה אשתו.

הרווחים (לאחר שכר האישה והוצאות נוספות) יחולקו שווה בשווה בין החברה לבין הנישום (נוסף על שכר העבודה שהוא מקבל מהחברה).

השאלה:

האם פקיד השומה יכול לראות בשכר האישה כשכר השייך לנישום בחישוב מאוחד? אם כן – באילו תנאים?

התשובה:

במשך שנים החזיקה הפסיקה בעמדה המצדדת בפרשנות דווקנית לגבי החזקות לקיומה של תלות בין הכנסות בני הזוג, שעל פי סעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 אינה מתירה חישוב נפרד במקרה של עסק משותף לשני בני הזוג.

התפנית בגישה חלה בע"א 900/01 רון קלס ואח\' נ\' פקיד שומה ת"א 4. מיסים יז/3 96  שם קבע בית המשפט העליון כי חזקות התלות הקבועות בסעיף 66(ד) לפקודה הן אינן חזקות חלוטות, אלא ניתנות לסתירה על ידי הנישום.

הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים שלאחר פס"ד קלס נחלקה לעניין אופן ההוכחה בשאלה – מתי לא מתקיימת אותה "תלות".

בעמ"ה 1250/05 שקורי שרה ואח\' נ\' פקיד שומה כפר סבא. מיסים כג/151, 151 נקבע כי כל אימת שבני הזוג מוכיחים כי לא נעשה שימוש לרעה בחישוב הנפרד לשם הימנעות ממס, כגון הסבת הכנסה ביניהם, הרי גם אם לבני הזוג הכנסה מיגיעה אישית מאותו עסק אין לראות בהכנסת בן הזוג כתלויה במקור ההכנסה של בן הזוג האחר.

כאשר משולמת משכורת לבן הזוג בגין עבודתו, בגין תפקיד המוכח כנחוץ לפעילות העסק, אשר אלמלא היה בן הזוג ממלא תפקיד זה היה נדרש העסק להעסיק עובד אחר לשם ביצוע העבודה ובאותו שכר, מתקיימת אי תלות במקור ההכנסה.

מנגד, בעמ"ה 540/08 מלכיאלי משה ואח\' נ\' פקיד שומה אשקלון, מיסים כג/4, 191 נפסק כי מבחן הנחיצות אינו מכריע. קיומה של תלות כזו ייפסק על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, וקשה להקיש ממקרה אחד למשנהו.

כלומר, מידת הנחיצות של עבודת בן הזוג וסבירות הכנסתו – לא תמיד די בה להוכחת אי תלות במקורות ההכנסה, כאשר יש בידי אחד מבני הזוג את היכולת להשפיע באופן מכריע על הכנסת בן הזוג השני.

החלטה ברוח זו נפסקה גם בעמ"ה 542/06 לס ערן ואח\' נ\' פקיד שומה אילת. מיסים כג/2, 260.

טרם נתקבלה ההכרעה של ביהמ"ש העליון בין שתי הגישות.

בפס"ד קלס דן ביהמ"ש במקרה הנכנס לגדר סעיף 66(ד)(2) לפקודה, העוסק בחברה שבה יש לבן הזוג השני מניות. נראה כי ניתן להקיש מכך לכלל החזקות הקבועות בסעיף, ובכלל זה גם למקרה שבו שני בני הזוג עוסקים באותו עסק.

שלטונות המס עלולים לאמץ את גישת פס"ד מלכיאלי, ולטעון כי אף על פי ששולמה משכורת בסכום סיר לאישה ועבודתה נחוצה, קיימת תלות המחייבת חישוב מאוחד. טענה זו יכולה להיתלות בכך שעיסוקו של העסק, מוצרים נלווים לרשתות מחשבים, קשור להכשרתו המקצועית ולקשריו המקצועיים של הבעל (זאת, אף שלדעתו אין מדובר בדיוק באותו תחום). הבעל הוא עובד החברה השותפה, וקרוב לוודאי כי הוא אשר מכיר את הלקוחות.

לצורך ההחלטה האם קיימת תלות ניתן בפסיקה משקל גם לשאלות: למי זכויות החתימה בחשבון העסק, מהי מידת מעורבותו של הבעל בעבודת האישה ונהי מידת עצמאותה, והאם היא מנהלת מרכז רווח נפרד.

יש לזכור כי גם לפי פס"ד שקורי קיים יתרון ראייתי לפקיד השומה. פקיד השומה עלול לטעון כי בשל החזקות אין הוא צריך להוכיח דבר.

אנו סבורים שלא כך הדבר. על פקיד השומה לאמץ את גישת שקורי, התואמת יותר את הגישה הכלכלית השולטת בפסיקת בית המשפט בשנים האחרונות והוגנת יותר כלפי הנישומים. אין כל חשיבות לתלות במקרה שבו משולם שכר רגיל ומקובל.

בכל מקרה ניתן באמצעים פשוטים לתכנן מראש את מבנה הפעילות העסקית ולמנוע כל טענה מד רשויות המס. תכנון שכזה הוא לגיטימי ורצוי.

כמו כן יצוין כי אם מתקיימים התנאים בסעיף 66(ה) לפקודה, אזי בני זוג יכולים לתבוע חישוב נפרד על הכנסה עד גובה של 46680 ₪.